<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' ערלה ורבעי פ"ב</h1>
<h2>דף ב:</h2>
נראה למימוני ע"ה [פ"י מאכלות אסורות הט"ו], שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ, אבל אוכל פירות בשנה רביעית בלא פדיון כלל, שלא נוהג רק הערלה. וקל וחומר מסוריא. אבל בארץ ישראל נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. אבל הורו מקצת גאונים, שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחוצה לארץ, ואחר כך מותר באכילה, ואין לדבר זה עיקר. אבל בארץ ישראל [אסור] לאכול פירות רבעי עד שיפדו.
<h2>דף לז.</h2>
ר"י מתיר יינות שלנו אע"פ שגוים מבריכים בכל שנה כרמיהם, כיון שאין יכול להיות בכל העיר שאין בו אילן אחד שאינו ערלה וספק מותר, שאחר שלא ראינוהו לוקט. ואע"פ שמסיק פרק קמא דקדושין [ל"ט ע"א]. שלא להורות ברבים, מכל מקום אמת הוא שמותר. ורבינו גרשום אומר, שלא (להתיר) [לסתום] ספיקא, רק להם שהיו מקילין גם בודאה שאומרים שאין ערלה בח"ל. וגם כשנותנים הענבים בגיגית גדולה שמא נתבטלו באחד ומאתים. וכתב רשב"א ששאל למבריכין ואמרו שכשיש לשרש ג' ראשים או ד' שיוצאין מן השרש עושה פירות סמוך לשורש מכסין בעפר כל אותם ראשים מלמטה ואין ניכר משורש הראשון (כלומ') [כלל] ונראה הראשון (כשיש) [כששה] גפנים יוצאין מן הקרקע ואין דומה בעניין זה אסור ערלה כלל שלעולם קיים הנשרש הראשון [ו]לא גרע כלום במה שנשרש ונטמן בארץ.
<h2>דף לח:</h2>
נראה למימוני ע"ה [פ"י מאכלות אסורות הט"ו], שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ, אבל אוכל פירות בשנה רביעית בלא פדיון כלל, שלא נוהג רק הערלה. וקל וחומר מסוריא. אבל בארץ ישראל נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. אבל הורו מקצת גאונים, שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחוצה לארץ, ואחר כך מותר באכילה, ואין לדבר זה עיקר. אבל בארץ ישראל [אסור] לאכול פירות רבעי עד שיפדו.
<h2>דף לט.</h2>
ר"י מתיר יינות שלנו אע"פ שגוים מבריכים בכל שנה כרמיהם, כיון שאין יכול להיות בכל העיר שאין בו אילן אחד שאינו ערלה וספק מותר, שאחר שלא ראינוהו לוקט. ואע"פ שמסיק פרק קמא דקדושין [ל"ט ע"א]. שלא להורות ברבים, מכל מקום אמת הוא שמותר. ורבינו גרשום אומר, שלא (להתיר) [לסתום] ספיקא, רק להם שהיו מקילין גם בודאה שאומרים שאין ערלה בח"ל. וגם כשנותנים הענבים בגיגית גדולה שמא נתבטלו באחד ומאתים. וכתב רשב"א ששאל למבריכין ואמרו שכשיש לשרש ג' ראשים או ד' שיוצאין מן השרש עושה פירות סמוך לשורש מכסין בעפר כל אותם ראשים מלמטה ואין ניכר משורש הראשון (כלומ') [כלל] ונראה הראשון (כשיש) [כששה] גפנים יוצאין מן הקרקע ואין דומה בעניין זה אסור ערלה כלל שלעולם קיים הנשרש הראשון [ו]לא גרע כלום במה שנשרש ונטמן בארץ.
<h2>דף נד:</h2>
כרם רבעי אין לו שכחה ופיאה, פרט, עוללת, תרומות ומעשרות. אך כלו עולה לירושלים, או נפדה ודמיו עולין ויאכלו לירושלים. ענבי כרם רבעי התקינו לעלות לירושלים מהלך יום אחד לכל צד, לעטר שוקי ירושלים בפירות. ומשחרב בית המקדש נפדה אפילו סמוך.
נטע רבעי קדש ודינו ליאכל בירושלים. ואין נטע רבעי בסוריא. הפודה נטע רבעי לעצמו מוסיף חומש. ולא יפדה עד שיגיע לעונת המעשרות, שנאמר, להוסיף לכם כל תבואתה, עד שיעשו תבואה. ולא יפדה במחובר. והוא ממון גבוה. ואינו נקנה במתנה, אם לא שנתנו בוסר. ודינו לעניין אכילה ושתייה כמעשר שני.
